חזרה לדף הבית

מ

מאניה דפרסיה -    המונח הקודם להפרעה הנקראת כיום "הפרעה דו-קוטבית" (bi-polar disorder) המציינת מעבר חד בין תקופות של דיכאון, לרוב עמוק ולרוב פסיכוטי, לבין פעלתנות-יתר מלווה במצב-רוח מרומם, תחושה של אומניפוטנציה (הרגשה של כל-יכול), שתלטנות, פיזור כספים וקושי גדול להתייחס לזולת ולהכיר במגבלות. קיימות צורות שונות של ההפרעה והיא נחשבת הפרעה פסיכוטית, בה קיימת הפרעה בשיפוט ועיוות המציאות. מבין ההפרעות הנפשיות, הפרעה זו נחשבת לבעלת הבסיס הביולוגי המוצק ביותר וניתן להגיע לתוצאות משביעות-רצון למדיי ע"י שימוש בליתיום או בתחליפים סינתטיים שלו כדי ליצור איזון, בתנאי שהמטופל משתף פעולה ומכיר בצורך שלו להשתמש בתרופה. רצוי מאוד להשלים את הטיפול ע"י פסיכותרפיה (שיחות). יש לציין כי אנשים רבים הסובלים מההפרעה יכולים להגיע לרמת תפקוד גבוהה בעבודה ובמשפחה, אם הם מוכנים להתמיד בטיפול התרופתי.

משחק -    אמצעי טיפולי יעיל בעיקר לטיפול בילדים שיכולתם המילולית עדיין אינה מפותחת דיה לניהול שיחה וקל יותר להגיע אל עולמם הפנימי דרך משחק. משחק של הילד משמש גם לאבחון שלו וגם מתן אפשרות לשחרור רגשות חסומים.

מחשבות שווא -    מחשבה חסרת כל קשר למציאות, המופיעה בהפרעות פסיכוטיות (ע"ע פסיכוזה) בהן קיימים סילוף ועיוות של המציאות. סוג ספציפי של מחשבות שווא הוא מחשבות יחס.

מחשבות יחס -    סוג של מחשבות שווא, המופיעות בהפרעות פסיכוטיות (ע"ע פסיכוזה), שבהן האדם מייחס דברים הנאמרים או נעשים ללא קשר אליו, כאילו התייחסו אליו באופן אישי. למשל, המחשבה שקריין החדשות מכוון את דבריו מהווים מסר אישי לאדם הסובל מההפרעה. הפרעה זו נפוצה בסכיזופרניה פאראנואידלית ובהפרעה של מחשבות שווא (delusional disorder).

מגלומניה -    תפיסה עצמית של גדלות, גרנדיוזיות ואומניפוטנציה (הרגשה של כל-יכול, ללא קשר למגבלות המציאות). התופעה חוצה הפרעות נפשיות שונות ואפיינית להפרעת אישיות נרקיסיסטית , בה הגרנדיוזיות משמשת הגנה בפני תחושות נחיתות עמוקות, או לסכיזופרניה פאראנואידית, בה מאחורי תחושת הנרדפות של האדם מסתתרת הנחת יסוד מגלומנית כאילו הוא מספיק חשוב שכולם יחברו נגדו. בטיפול חשוב מאוד לא לערער את ההגנה הזו בפני תחושת הנחיתות הכואבת ולהתמקד בחיזוק כוחות האגו של המטופל ע"י מתן חיזוקים לחלקים החיוביים המציאותיים של האדם. עימות ישיר עם מטופל מגלומני עלול רק לאיים עליו וכתוצאה מכך להקשות מאוד על תפיסת המטפל כשותף ולהרחיק אותו מהטיפול.

מאזוכיזם -    קבלת סיפוק לא-מודע מחוויות מכאיבות. בפסיכואנליזה, מאזוכיזם נחשב לצורה שבה אדם, המתקשה להתמודד עם תוקפנותו שלו, מפנה אותה נגד עצמו. עפ"י גישה זו, העבודה הטיפולית צריכה להתרכז במאמצים להביא את האדם להכיר בדחפיו התוקפניים ובדרך בה הוא מביא סבל על עצמו כאמצעי להימנע מעימות עם תוקפנותו שלו. תנאי הכרחי לתהליך טיפולי זה הוא הפרכת המיתוס של המאזוכיסט כאילו הוא קורבן של הנסיבות והצבעה על הדרך האקטיבית מאוד בה הוא מושך אליו תוקפנות של אחרים כדי לברוח מתוקפנותו שלו ובשלב מאוחר יותר חשיפת הפנטזיות התוקפניות שלו עצמו.