חזרה לדף הבית

נ

נוירואסתניה -    מונח המציין חולשת עצבים, דכדוך, סף גירוי נמוך לחרדה, כאשר בדרך כלל קיימת הטבה משמעותית במצב רוחו של החולה ובמצב האנרגטי שלו לקראת שעות אחה"צ והערב. המושג נטבע בשלהי המאה ה-19 לאפיון נשים מהמעמד הגבוה שסבלו מהתופעה. הוא אינו קיים בתור שכזה במדריכי האבחון המודרניים. שתי תופעות חופפות למושג זה: תסמונת התשישות הכרונית (CFS) , שהאבחון שלה והטיפול בה עדיין לוטים בערפל, ו דיסתמיה , המציינת דיכאון קל אך כרוני. במדריך האבחון של איגוד הפסיכולוגים האמריקני (DSM) המונח אינו קיים ואילו במדריך האבחון של איגוד הפסיכיאטרים לפי ארגון הבריאות העולמי (ICD) נעשה שימוש במונח לתיאור תסמונת התשישות הכרונית עד ימינו. הטיפול המקובל בשתי התסמונות כיום הוא שילוב של תרופות ממשפחת SSRI (פרוזאק ונגזרותיו) במינונים נמוכים מאלה המקובלים לטיפול בדיכאון ופסיכותרפיה (שיחות).

נוירוזה -    מושג שנטבע במסגרת התיאוריה הפסיכואנליטית ומציין הפרעה נפשית שאינה מערבת פגיעה בבוחן המציאות (בניגוד לפסיכוזה). יש לציין כי המושג הוצא ממדריכי האבחון המודרניים של האיגודים הפסיכולוגיים והפסיכיאטריים, שאינם רוצים להיות מזוהים עם גישה תיאורטית מסוימת. במדריך האבחון של האיגוד הפסיכולוגי האמריקני מופיעות הנוירוזות כהפרעות שונות, כגון הפרעה כפייתית, הפרעת המרה, פוביות וחרדות שונות. אדם נוירוטי נחשב מועמד טוב בעל סיכויי הצלחה גבוהים יחסית לרכישת תובנות במסגרת טיפול פסיכותרפויטי (שיחות).

ניכור -    בהקשר של בריאות הנפש, מציינת תופעת הניכור תחושה של זרות של האדם כלפי עצמו או התרחקות שלו מאנשים אחרים. בהפרעת אישיות הימנעותית, בחרדה חברתית ובפוביה חברתית מציינת התופעה מרחק שהאדם שומר מאנשים אחרים כדי לא להיפגע על ידיהם. בהפרעת אישיות סכיזואידית ובשלבים הראשונים של התפתחות סכיזופרניה מתאר המושג התחלת תהליך של התנתקות האדם מעצמו.

נרקולפסיה -    הירדמות בלתי נשלטת ועודף שינה כתוצאה מהפרעה בגלי המוח ולעיתים כתגובה פסיכולוגית המבטאת רצון לברוח מהתמודדות עם מציאות קשה. לשם אבחון התופעה במישור הפיזיולוגי ושלילת בסיס אורגני וכן לצרך המלצות לטיפול יש לעבור בדיקה במעבדת שינה.

נרקיסיזם -    מנגנון הגנה שבו האדם מתפאר בהישגיו ומאדיר את עצמו באופן לא מודע כפיצוי על תחושות נחיתות וכן כדי להגן על עצמו מפגיעה. התופעה נידונה בהקשרים פסיכואנליטיים שונים ומוכרת, בצורתה הקיצונית, כ"הפרעת אישיות נרקיסיסטית" המתבטאת ב אגוצנטריות קיצונית, פגיעה קשה ביכולת ה אמפתיה וההתייחסות לזולת וחוסר מודעות לכך. באופן סובייקטיבי האדם מרגיש אומניפוטנציה והדבר שיכול לגרום לו להגיע לטיפול הוא צורך עז בתשומת לב כתוצאה מהפער בין תפיסתו העצמית המודעת ובעיות תקשורת הנוצרות עם הסביבה כתוצאה והנטייה העזה לאגוצנטריות וההתעלמות מצורכי הזולת. לפי חלק מהתיאורטיקנים, קיימים גם סוגים שונים של נרקיסיזם אדפטיבי, שדווקא עוזר לאדם להסתגל למציאות. עם זאת, כשמדובר בהפרעה, חלק גדול מהאנשים הסובלים ממנה לא יגיעו לטיפול משום שהם אינם תופסים את התופעה כבעיה שלהם, אלא בחוסר הכרה של הסביבה בכישוריהם.