חזרה לדף הבית

פ

פוביה -    פחד בלתי הגיוני מעצם או מסיטואציה מסוימת. בהבדל מחרדה כוללנית, או מהתקפי חרדה, המתעוררים כתוצאה מגירויים בלתי ספציפיים ובלתי עקביים, החרדה המתעוררת בפוביה מאופיינת ע"י כך שהגירוי מעורר החרדה הוא ספציפי וניתן לזיהוי. לכן, לפי הגישה ההתנהגותית, ניתן לבנות מדרג של עוצמות החרדה אל מול הגירוי, ללמוד טכניקות של הרפיה ולתרגלן באופן הדרגתי אל מול הגירוי מעורר החרדה. (ע"ע הקהיה שיטתית ). עפ"י התיאוריה הפסיכואנאליטית של פרויד, פוביות נוצרות כתוצאה מ קיבעון בשלב הפאלי באמצעות מנגנון הגנה ששמו התקה (ע"ע), שבו הפחד הוא מאובייקט מסוים, אך מותק אל אובייקט אחר, מפחיד פחות.

פסיכותרפיה בלתי-מכוונת -    מגוון שיטות וגישות טיפוליות, שהמשותף להן הוא טיפול ע"י דיבור. חלק גדול מהשיטות מנסה לפתח תובנה (insight) במטופל ע"י העלאת חומר מה לא-מודע (ע"ע) למודע וכתוצאה מכך, הקניית שליטה ואחריות רבות יותר של האדם להתנהגותו, אך קיימות גם שיטות התנהגותיות-קוגניטיביות והומניסטיות-אקזיסטנציאליות, בהן האדם נתפס מלכתחילה כיצור מודע, והניסיון בטיפול הפסיכותרפויטי הוא לעצב את התנהגותי, לשנות דפוסי חשיבה שלו (בטיפול קוגניטיבי), ללמדו לראות את חלקו בסיטואציה הבעייתית ולקחת אחריות עליה (בטיפול אקזיסטנציאלי) ולעודדו להגשים את הפוטנציאל הטמון בו (בטיפול ההומאניסטי). חלוקה נוספת מקובלת בין פסיכותרפיה תובנתית (insight therapy), שבה אכן נעשה ניסיון להפוך את האדם מודע יותר למוטיבציות שלו, ובין פסיכותרפיה תמיכתית, השמורה למקרים קשים יותר (למשל, בשיקום שלאחר תהליך פסיכוטי) בה הפיכת האדם מודע יותר למוטיבציות שלו עלולה לערער יותר מדיי את ההגנות שלו ולכן ההתמקדות היא במתן חיזוקים ובחיזוק האגו של האדם והחיבור שלו למציאות כאן ועכשיו.

פסיכותרפיה -    מגוון שיטות וגישות טיפוליות, שהמשותף להן הוא טיפול ע"י דיבור. חלק גדול מהשיטות מנסה לפתח תובנה (insight) במטופל ע"י העלאת חומר מהלא-מודע למודע וכתוצאה מכך, הקניית שליטה ואחריות רבות יותר של האדם להתנהגותו, אך קיימות גם שיטות התנהגותיות-קוגניטיביות והומניסטיות-אקזיסטנציאליות, בהן האדם נתפס מלכתחילה כיצור מודע, והניסיון בטיפול הפסיכותרפויטי הוא לעצב את התנהגותי, לשנות דפוסי חשיבה שלו (בטיפול קוגניטיבי), ללמדו לראות את חלקו בסיטואציה הבעייתית ולקחת אחריות עליה (בטיפול אקזיסטנציאלי) ולעודדו להגשים את הפוטנציאל הטמון בו (בטיפול ההומאניסטי). חלוקה נוספת מקובלת בין פסיכותרפיה תובנתית (insight therapy), שבה אכן נעשה ניסיון להפוך את האדם מודע יותר למוטיבציות שלו, ובין פסיכותרפיה תמיכתית, השמורה למקרים קשים יותר (למשל, בשיקום שלאחר תהליך פסיכוטי) בה הפיכת האדם מודע יותר למוטיבציות שלו עלולה לערער יותר מדיי את ההגנות שלו ולכן ההתמקדות היא במתן חיזוקים ובחיזוק האגו של האדם והחיבור שלו למציאות כאן ועכשיו.

פטישיזם -    עוררות מינית כתוצאה מהיחשפות לאובייקט מסוים. הפטישים הנפוצים ביותר הם לבניי נשים, נעליים, כפות רגליים ושיער. ז'אנר מיוחד בתחום זה קשור ליחסי-מין סאדו-מאזוכיסטיים בהם קיימת, בנוסף להנאה מכאב ומהכאבה, גם עוררות מינית מהאביזרים הנלווים כגון בגדי עור ואביזרי העינויים עצמם, כגון שוטים, אביזרים המשמשים לקשירה וכו'.

פסיכואנליזה -    שיטת טיפול נפשי, שפותחה על-ידי פרויד. מטרתה היא חשיפת הדחפים והקונפליקטים הבלתי מודעים הגורמים לסבל נפשי. בצורתה האורתודוכסית, יושב המטפל מאחורי המטופל, השוכב על ספה, כדי לאפשר למטפל להיות דמות אנונימית, מסך ריק וניטראלי, עליה יוכל המטופל להשליך (ע"ע השלכה) דמויות משמעותיות מחייו, לרוב את דמויות ההורים. גישות מודרניות יותר שצמחו מתוך הפסיכואנליזה דוגלות בפגישות פנים אל פנים בין המטופל והמטפל והתמקדות גדולה יותר ביחסים ביניהם כזירה המשקפת את קשייו של המטופל מחוץ לטיפול. גישות טיפוליות אלו הנגזרות מתיאוריית יחסי אובייקט, מהגישה האינטר-סובייקטיביות ומפסיכולוגיית האני מחייבות גם פחות מפגשים בשבוע (1-2 מפגשים לעומת 5 מפגשים לשבוע בפסיכואנליזה האורתודוכסית ההולכת ונעלמת מן העולם).

פסיכודיאגנוסטיקה -    אבחון אינטליגנציה, אישיות והפרעות נפשיות על סמך כלים אבחוניים מהימנים ותקפים.

פסיכוזה -    כינוי כללי להפרעות נפשיות שהמשותף לכולן הוא ניתוק מהמציאות. אדם יכול להיות בעל הפרעה נפשית קשה מאוד, אך לא יוגדר כפסיכוטי כל עוד לא הוכח כי הוא מנותק מהמציאות. פסיכוזה יכולה להיות זמנית ביותר כתוצאה משימוש בסם, או כרונית - כתוצאה מסכיזופרניה שלא טופלה. היא יכולה להיות גם תחומה לפרק אחד בחיים, בעקבות לחץ נפשי קשה מאוד.

פרויד, זיגמונד (1856 - 1939) -    ניתן לחלק את עבודתו של פרויד לשלושה תחומים: פיתוח הפסיכואנליזה כשיטה טיפולית, פיתוח התיאוריה הפסיכואנליטית של האישיות, והגותו החברתית. מקורות רעיונותיו של פרויד כרוכים בחייו האישיים, וניסיונותיו להבין את עצמו הוליכו לפיתוח הפסיכואנליזה. מותו של אביו הביא עמו חלומות שהטרידו אתו, ובנסיונו להבין אותם הוא מצא דרך אל הלא מודע שלו ואל רגשותיו האמביוולנטיים כלפי אביו וכלפי יהדותו. התוצאה היתה חיבורו הגדול הראשון - פירוש החלומות (1900). על בסיס תסביך אדיפוס שלו עצמו, ועל בסיס עבודתו עם מטופליו, פרויד פיתח תאוריה של אישיות שהדגישה את החשיבות של חמש השנים הראשונות בחיים בהתפתחותם של האגו והסופר אגו והיחסים שיהיו להם עם האיד. פרויד התעניין גם ביישום התיאוריה שלו בחברה ובתרבות ואף כתב על-כך בספרים כמו - טום וטאבו ותרבות בלא נחת. לדעת פרויד, ההדחקה, ותוצאתה - הנוירוזה, הוא המחיר שבני האדם משלמים עבור קיומה של הציוויליזציה.